ימי שיא במחנה- טקס בר בת מצווה

• 

• 

• 

במחנה הקיץ התקיים טקס בר ובת המצווה של שכבת אמירים,

עם ההשכמה לבשו החניכים את בגדיהם החגיגיים, ונהנו מארוחת בוקר מפנקת כיאה לחוגגים.

ההתרגשות ניכרה על החניכות והחניכים כשהתעטפו בטלית, והניחו תפילין .

לפני קריאת התורה, הם שמעו ממני על מנהג מיוחד שהיה נהוג במרוקו , כזה שבמבט ראשון נראה כמעט בלתי מובן - בקהילות רבות במרוקו נהגו, לאחר חג השבועות, לקחת בתהלוכה חגיגית ספרי קודש ישנים ובלויים אל הגניזה בבית העלמין. לכאורה זהו רגע עצוב, ספרי קודש מסיימים את תפקידם. אבל במקום קינות ודמעות היו יוצאים בתהלוכה של שירה וריקודים, (וכמובן זריקת סוכריות על הצועדים.)

כששאלו את הרב יוסף משאש כיצד ייתכן לשמוח ברגע כזה, הוא השיב תשובה יפהפייה: לא שמחים שהספרים התבלו , אלא שמחים שהם התבלו מרוב שלמדו בהם. ספר שלא התבלה כנראה נשאר סגור על המדף. ספר שהתבלה הוא ספר שחי עם האנשים, ליווה אותם, נפתח שוב ושוב והפך לחלק מחייהם.

לכן, כשאיחלתי היום לבני ובנות המצווה שלנו שיתחילו לקרוא בתורה, איחלתי להם שבהצטרפותם אל מנהג שרשרת הדורות היהודית - מסורתית, יבלו גם הם את ספר התורה.

כמו שכאשר מישהו קונה נעליים חדשות, אפשר לאחל לו לא רק "תתחדש" אלא גם "תבלה". כלומר - הלוואי שתלך בהן, שתרוץ, שתרקוד, שתחיה חיים מלאים. כך גם עם ספר התורה , הלוואי שלא יישאר יפה ומושלם בארון, אלא שיהיה חלק מהחיים שלכם, שייפתח שוב ושוב, שילווה אתכם בכל תחנות החיים.

מיד אח"כ הגיע רגע השיא והמרגש של הטקס:

המדריכים הנועמיסטים הבוגרים הובילו את בני ובנות המצווה אל ספר התורה, כאילו מוסרים לידיהם את הלפיד בשרשרת הדורות שאינה רק העברת חווית הקריאה מספר תורה או הנחת התפילין אלא גם העברת אהבה, משמעות, אחריות, זהות ותקווה כשכל דור מוסיף את הפרק שלו, ומעביר את הסיפור הלאה!

וכך תחת הטלית הצטופפו בכל 'עליה' קבוצת חניכות וחניכים, אשר לקחו חלק פעיל בנעשה.

בסוף, איך לא, כמו בכל בר ובת מצווה, כמובן שהיה ''קולולו" וסוכריות עפו באוויר!

מזל טוב לבני ובנות המצווה של שכבת אמירים. מי ייתן ותזכו לבלות את ספר התורה, לבלות את התפילין, ובעיקר - לחיות חיים של יהדות חיה, לומדת, סקרנית ומשמעותית.

רחלי וכל צוות נוע"ם.